<h1>לאוין לדעת הרמב"ן ששכח הרמב"ם בספר המצות</h1>
<h2>דף ב.</h2>
המצוה הי"ג שנמנענו מלחמול על נפש הרוצח המזיד והוא אמרו יתעלה (שופטי' י"ט) ונתנו אותו ביד גואל הדם ומת ולא תחוס עינך עליו ובערת דם הנקי מישראל וטוב לך. ועניין המצוה הזאת כי נצטוינו בכל מחוייבי מיתת בית דין במצות עשה (רכ"ו—ח') לקיים בכל אחד מהם את דינו, ובמרובי התקלות הוזהרנו גם במצות לא תעשה לבערם. כמו הלאו הבא במכשפה (ל"ת ש"י) מפני שהיא רבת המהומה יתפתו לה חסרי הדעת ויחמלו עליה מאד. וברוצח גם כן לפרץ הגדול הבא מזה. ולשון ספרי שמא תאמרו הואיל ונהרג זה למה אנו באין לחוב בדמו של זה תלמוד לומר ולא תחוס עינך עליו. והנה ראוי לנו להביא זה בחשבון המצות כנאמר במסית (ל"ת י"ט) ובמחזקת יד (ל"ת רצ"ג) גם כן לא תחוס עינך.
<h2>דף טז.</h2>
וזה אשר ראינו לכתוב בענין חשבון המצות אשר נתעוררו בו בעל ההלכות והרב וזולתם מגאוני הדורות וכתבנו במחלוקותיהן כפי הנראה אלינו במיעוט הפנאי ורוב הטרדות ובצוק העתים. ובאמת שחשבון המצות הוא דבר אשר אני חושד בו את כולנו ומניח ביאור אמתתו במחשבתי למי שהניחו לו כל הספקות. נאמר בו אנחנו החסרים מה שאמרו השלמים בכל חכמה (מנחות מ"ה.) אליהו עתיד לפרש פרשה זו. ואף גם זאת אם יאריך השם ימינו וינעים שני זקוננו וירווח צוקת זמננו נוסיף עוד ביאור מאשר חסמנו פינו מהתחיל בביאורו. ואתה אם תבין כל מה שכתבנו בדיני מצות עשה תראה שסלקנו מחשבונו של הרב מצות ה' ז' פ"ה. ומן צ"ה עד ק"ח י"ד דיני הטומאות (כמ"ש בע' צ"ו). ומצות קמ"ב קמ"ט ק"נ קנ"א קנ"ב [קצ"ח] (כמ"ש שרש ו'), רכ"ז רכ"ח רכ"ט (כמ"ש ש' י"ד עמ' קצ"ח:). כולם עשרים ושש. ויבואו במקומן שש עשרה מצות שכתבנו ששכחן הרב. ושער נזיר (עי' לעיל ל"ת ו'). ועשיית ארון וכפורת (כמ"ש בע' ל"ג). ונדרי גבוה ונדרי ביטוי הן שתים (כמ"ש בע' צ"ד). וקידוש החודש ועיבור שנה נעשה אותם שתים כדעת בעל ההלכות (אות ע"ד—ה' הביאו בע' קנ"ג ושרש א' עמ' מ"ו—ח') וכן מפיל שן עבדו מצוה בפני עצמה (כמ"ש בע' רל"ה). ושני תמידין וקטרת בקר וערב וקרית שמע נמנים שתים שתים שהן מצות אינן מעכבות זו את זו וזמנה שלזו לא זמנה שלזו (כמ"ש סוף שרש י"א). ומצות הבכור שיכירנו ויתן לו פי שנים כדברי בעל ההלכות (הנז"ל סוף מ' י"ב). והנה הם חמש ועשרים. ויש לי ענין מצוה מסתפק עלי והוא שייראה לי שמצוה על המלך או על השופט ומי שהעם ברשותו להוציאם לצבא במלחמת רשות או מצוה להיות שואל באורים ותומים ועל פיהם יתנהג בעניינם והוא אמרו ית' (פנחס כ"ז) ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני י"י על פיו יצאו ועל פיו יבואו הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה. יצוה ביהושע שהוא המושל הראשון אשר הוא פקיד על העדה שישאל בעניינם באורים ותומים ועל פי משפטם יוציאם ויביאם וכן בכל השופטים והמלכים לדורות. וכן אמרו בגמר ברכות (ג':) ובסנהדרין (י"ו.) כשהיה דוד המלך מצוה לכו ופשטו ידיכם בגדוד ששואלין באורים ותומים. ומזה אמרו (יומא ע"א:, ע"ג:, כלי המקדש פ"י הי"ב) אין נשאלין אלא למלך או לבית דין ולמי שהציבור תלוי בו שנאמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד וגו' הוא זה מלך וכל בני ישראל זה משוח מלחמה ומי שצורך הצבור תלוי בו וכל העדה אלו בית דין. ומן הלשון הזה נראה שהיא צואה דורית. ובשני שלשבועות (י"ו.) אמרו שתי בצעין היו בהר המשחה עליונה לא קדשה קדושה גמורה אלא עולי גולה קדשוה שלא במלך ושלא באורים ותומים ולא היו אוכלין שם קדשים קלים ומעשר שני. והנה הרב בעצמו כתב בהקדמתו למצות [ר"ב:—ד'.] כלשון הזה וידוע שהמלחמות וכבוש הארצות לא יהיה אלא במלך ובעצת סנהדרי גדולה וכהן גדול כמו שאמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני י"י. וזו היא באמת מצוה לא עצה בלבד והיא לדורות. ובראשון שלסנהדרין (י"ד.) כשהיו חוקרים על מאמרם שאין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין שלשבעים ואחד אמרו וכל העדה אלו סנהדרין ודילמא לסנהדרין הוא דקאמר רחמנא דלישאלו באורים ותומים ונשאר כן. ואם כן הדבר הרי לנו עשרים ושש מצות עשה להשלים מניננו. ואם אינו כן נביא במקום זאת מצות עשה דשתויי יין שאסורין בהוראה בלאו הבא מכלל עשה כאשר חשבנו במצות שבעים ושלש (עמ' ש"כ.) להשלים הסכום. ואולי יהיה זה חשבון רמ"ח מצות עשה ובו נתפוש עד יבוא ויורה צדק לנו.
<h2>דף כ:</h2>
המצוה השלישית שנמנענו שלא לשנות סדר הנחת הכלים במקדש כשולחן והמנורה והמזבחות והוא אמרו ית' (משפטי' כ"ג) ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. ובא הפירוש המקובל שהיא אזהרה למה שצוה בענין סדור המקדש. אמרו במכילתא ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו למה נאמר לפי שהוא אומר ושמת את השלחן אם שינה עובר בלא תעשה לכך נאמר ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ר' מאיר אומר לעשות דברי תורה עליך חובה. ובגמר שבת (י"ח.) דורשין אותו בית שמאי לשביתת כלים ובית הלל לית להו. והלכה היא כתנא קמא דמכילתא.
<h2>דף עג.</h2>
המצוה הי"ג שנמנענו מלחמול על נפש הרוצח המזיד והוא אמרו יתעלה (שופטי' י"ט) ונתנו אותו ביד גואל הדם ומת ולא תחוס עינך עליו ובערת דם הנקי מישראל וטוב לך. ועניין המצוה הזאת כי נצטוינו בכל מחוייבי מיתת בית דין במצות עשה (רכ"ו—ח') לקיים בכל אחד מהם את דינו, ובמרובי התקלות הוזהרנו גם במצות לא תעשה לבערם. כמו הלאו הבא במכשפה (ל"ת ש"י) מפני שהיא רבת המהומה יתפתו לה חסרי הדעת ויחמלו עליה מאד. וברוצח גם כן לפרץ הגדול הבא מזה. ולשון ספרי שמא תאמרו הואיל ונהרג זה למה אנו באין לחוב בדמו של זה תלמוד לומר ולא תחוס עינך עליו. והנה ראוי לנו להביא זה בחשבון המצות כנאמר במסית (ל"ת י"ט) ובמחזקת יד (ל"ת רצ"ג) גם כן לא תחוס עינך.
<h2>דף פג.</h2>
המצוה השביעית שנמנעו הלויים שירימו מן המעשר הנתן להם תרומת מעשר מן הרע שבו אבל ירימו ביפה או בשוה. והוא אמרו יתעלה (ס"פ קרח) ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו. וזו מניעה, יזהיר השמרו לכם שלא תשאו חטא על המעשר ובמה לא תשאו עליו חטא כאשר תרימו חלבו ממנו. וזה דומה למה שנאמר בכתוב אחר (אמור כ"ב) ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא שהוא מניעה לכהן טמא שישמר ולא יאכל תרומה טהורה כמו שבא בגמר סנהדרין (פ"ג.) וביארו הרב במצות קל"ז [אצלנו קל"ו]. וכן הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא (קדושים י"ט) מניעה להשמר בתוכחת שלא ישאו עליו חטא כאשר ביאר הרב במצות ש"ג. וכבר ראינו מן המפרשים [עראב"ע] שיחשבו שהוא שלילות יאמר ולא תהיו נושאים עליו חטא אם תרימו חלבו והכוונה ללמד שאם לא תרימו החלב יהיה לכם חטא ואיננו לאו. וכן כתב הרב במצות עשה קכ"ט שהוא שלילות שהם כשיוציאוהו מן הרע יאשמו וזה ענינו כענין לאו הבא מכלל עשה שאינו נמנה עם הלאוין. ואני תמה עליו שעל כל פנים ראוי הוא להמנות לאו או עשה אחרי שנצטוינו להוציא מן היפה או נמנענו להוציא מן הרע. אבל הנכון הוא מה שאמרנו. ולשון ספרי ולא תשאו עליו חטא מנין אתה אומר שאם הפרשתם אותו שלא מן המובחר שאתם נושאים עליו עון תלמוד לומר ולא תשאו עליו חטא אין לי אלא בן לוי בן ישראל שנטל רשות מלוי מנין ת"ל ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו למה נאמר לפי שהוא אומר והרמותם ממנו תרומת י"י מעשר מן המעשר אין לי אלא תרומה טהורה תרומה טמאה מנין תלמוד לומר בהרימכם את חלבו ממנו. דרשו מזה הפסוק שיהיו בנשיאות חטא הלוים אם יפרישו מן הרע על היפה ורבו ממנו אפילו בתרומה טמאה שאינה ראויה לכהן לפי שהיה מספיק שיאמר ולא תשאו עליו חטא בלבד כי הוא נקשר למה שהקדים מכל מתנותיכם תרימו את תרומת י"י מכל חלבו את מקדשו ממנו ואמרת אליהם בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב ללוים כתבואת גורן וכתבואת יקב ולא תשאו עליו חטא. כלומר ולא תגרמו לכם חטא על זה והחזיר בהרימכם את חלבו ללמד כי בכל המעשרות ואפילו בתרומת מעשר הטמאה נמנענו מזה. הנה בכאן הזהיר התורם תרומת מעשר מן הרע בלאו ובנשיאות חטא, והזהיר מי שאינו תורם אותה כלל ואוכל מעשר ראשון הטבול לה בלאו ומיתה והוא שאמר ית' (אמור כ"ב) ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו שהוא אזהרה לאוכל טבל הטבול לתרומת המעשר כמו שנאמר בטבל שלתרומה גדולה גם כן ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לי"י וכמו שמפורש בסנהדרין (פ"ג.) וביארו הרב במצות קנ"ג.
